אריה ל. אבנרי

אריה ל. אבנרי

לידה	28 באוגוסט 1913 בוקובינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	8 בספטמבר 1996 (בגיל 83) הגושרים, ישראל
שם לידה	אריה בינדר
מדינה
מעסיק	דבר, למרחב

אריה ל. אבנרי (28 באוגוסט 1913 – 18 בספטמבר 1996) היה עיתונאי ישראלי, חבר מערכות "דבר" ו"למרחב", חוקר היישוב, וחבר קיבוץ הגושרים.

ביוגרפיה

אריה נולד ב-1913, לבת-שבע ולמרדכי בינדר, בכפר אושכליב שבחבל בוקובינה (אז חלק מרומניה באימפריה האוסטרו-הונגרית), לאחר הולדתו עברה המשפחה לעיירה קוצמן. המשפחה הייתה אורתודוקסית ואריה היה הצעיר מתוך ארבעה אחים. בגיל שלוש החל ללמוד ב'חיידר'. מאוחר יותר הביא האב הביתה מלמד, שחשף את הבנים לתודעה ציונית.

את לימודי התיכון עשה בהתכתבות עם בית ספר תיכון בברלין, שכן בגימנסיה ברומניה כתבו בשבת, דבר שאליו לא יכול היה אביו להסכים.

בקוצמן היה מועדון ציוני, ואריה היה פעיל בו, בהמשך יצא להכשרה של הפועל המזרחי, ואחרי כשישה שבועות עלה לארץ ישראל בינואר 1933, לבדו, כשהוא בן עשרים.

עם עלייתו ארצה התיישב בחיפה, ובין השנים 1936–1939, התגייס למשטרת המנדט ושירת כנוטר.

בשנת 1941 הצטרף ל'קבוצה הבונה' בחדרה שהייתה הגרעין להקמת קיבוץ דורות בנגב, והיה בין מקימי הקיבוץ. בקיבוץ הכיר את הדס. הדס נולדה כ'הרטה', למשפחה ציונית בלייפציג, ובשנת 1933, עלתה ארצה, ביחד עם בן זוגה, אוטו רוזנבאום, השניים התיישבו בקיבוץ נען, והרטה עברתה את שמה להדס. כאנשים ממוצא יקי, לא מצאו אוטו והדס את מקומם בנען, ובשנת 1938 עברו לקבוצת הבונה בחדרה, והיו חלק מהגרעין שהקים את קיבוץ דורות. בסמוך לעליה על הקרקע, חלה אוטו בטיפוס ונפטר, הדס חייתה כאלמנה במשך שבע שנים, ובשנת 1948 נישאה לאריה. לשניים נולדו בת (בת-שבע) ובן (יוסף). המשפחה עברתה את שם המשפחה ל'אבנרי'.

בשנת 1952, בעקבות הפילוג בקיבוץ המאוחד, עברה המשפחה לקיבוץ הגושרים שבגליל העליון. אריה היה פעיל בוועדות תרבות ובוועדות חברתיות. עיצב כתובה ייחודית לקיבוץ, הפיק את חג ה-15 לקיבוץ, והיה פעיל בהפקת חג ה-25.

אריה אבנרי היה עיתונאי, כתב וחבר במערכות 'למרחב', ו'דבר', חוקר תולדות היישוב. כאשר עיתונאי בשם זהה החל לכתוב ב"ידיעות אחרונות", הוסיף אריה לשמו את האות ל', כדי למנוע בלבול.

במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) נהרג בנו יוסף (יוספי). בעקבות נפילת בנו עזב את העבודה העיתונאית, והיה לחוקר ביד טבנקין. לזכר בנו כתב אריה שני שירים:

• ”כְּתֹנֶת פַּסִּים לֹא עָשִׂיתִי לוֹ”,
• ”הַעֲקֵדָה – לֹא כָּךְ הָיְתָה”

נפטר בקיבוץ הגושרים בשנת 1996, והובא למנוחות בבית העלמין המקומי.

ספריו

• חברי הגושרים במלחמת יום הכיפורים; כינס וכתב אריה ל’ אבנרי, קיבוץ הגושרים – תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ה. (ספר זיכרון: "לזכר בנינו שנפלו במערכות ישראל: חגי, דוד, שרוליק, אפרים, יוספי")
• אגדת "הנישול הציוני"; הביא לדפוס: ניסן דגני, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, המזכירות הפדגוגית, תשל"ה. (40 עמ')
• ההתיישבות היהודית וטענת הנישול (1878–1948); הביא לדפוס אביטל דפנא, תל אביב: מכון טבנקין לחקר ולימוד הקיבוץ ותנועת העבודה הקיבוץ המאוחד, תש"מ 1980. (הופיע בתרגום לאנגלית)
• מולוס עד טאורוס: עשור ראשון להעפלה בדרכי הים, 1934–1944, 2 כרכים, תל אביב: הוצאת יד טבנקין, תשמ"ה 1985–1987

בעריכתו

• סיפורים מן הקיבוץ: אנתולוגיה; המערכת: אריה אבנרי (המכנס), משה בסוק, משה ברסלבסקי, זרבבל גלעד, אלכסנדר סנד, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"א

• Arieh L. Avneri, The Claim of Dispossession: Jewish Land-Settlement and the Arabs, 1878-1948; translated by the Kfar-Blum translaton Group, Efal: Yad Tabenkin, 1982. (תרגום של "ההתיישבות היהודי וטענת הנישול")

ספרים לזכר חברי הקיבוץ

• כעץ השדה – אלקנה הורביץ פרקי חיים, כינוס ועריכה גדעון קלוורי ואריה ל. אבנרי, הוצאת קיבוץ הגושרים, 1979
• פלי מספר, הוצאת קיבוץ הגשרים, 1990

ממאמריו

• מה מסתתר מאחורי האיתותים מרבת־עמון, דבר, 13 בספטמבר 1972
• פתרון לשטחים מיד: יתרונות ומגרעות, דבר, 18 בינואר 1973
• אינפלציה התנחלותית, דבר, 10 באוקטובר 1974
• לקחי מעלה אדומים, דבר, 7 במרץ 1975

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אריה ל. אבנרי בוויקישיתוף

• רשימת הפרסומים של אריה ל. אבנרי, בקטלוג הספרייה הלאומית
• אריה ל. אבנרי, באתר WorldCat
• רשימת המאמרים של אריה ל. אבנרי באתר רמב"י
• אריה ל. אבנרי, דף שער בספרייה הלאומית